פסק-דין בתיק ע"א 3665-07

1.         בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 16.9.07, אשר קיבל את חלקה העיקרי של תביעה שטרית שהגיש המשיב כנגד המערערים (ת.א. 37358/05).

2.         התביעה השטרית הוגשה על סך של כ-175,000 ש"ח, בגין שיקים שנמשכו על ידי המערערים לפקודת בן ציון פרח (להלן: פרח), וכשהמשיב טען כי הוא אוחז כשורה בשיקים לאחר שהוסבו אליו על ידי פרח.

המערערים טענו כי השיקים הופקדו בידיו הנאמנות של בא כוחם, עו"ד יובל גנות (להלן: עו"ד גנות) להבטחת תשלום סך של 135,000 ש"ח, וכי עו"ד גנות לא היה רשאי להסב את השיקים. עוד טענו, כי שולמה תמורה מלאה בגין השיקים, ולבסוף כי השיקים הוצאו מידיהם בכפיה, באלימות ותחת איומים.

בית משפט קמא דן אחת לאחת בטענות המערערים, וזאת בהתייחס לשלושה שיקים. שיק אחד על סך 135,000 ש"ח, שיק אחד על סך 3,375 ש"ח ושיק שלישי על סך 3,000 ש"ח.

הדיון נסוב בעיקרו על השיק הראשון.

בית משפט קמא קבע כי הסכם הלוואה מיום 25.9.03, שנחתם בין פרח לבין המערער (להלן: הסכם ההלוואה), מאשר מתן הלוואה על סך של 135,000 ש"ח מפרח למערערים, כך גם מכתב מיום 10.10.03 (להלן: המכתב), אשר בו מפרט המערער את הסכומים שקיבל כהלוואה, תוך פירוט של הסכומים והמועדים, כך גם הכספים שהוחזרו, תוך פירוט של סכומים ומועדים. עוד פורט במכתב אופן החישובים, לרבות של הריבית וכשבסופו של יום, צוין במכתב כי היתרה הנכונה ליום 25.9.03 הינה 134,773 ש"ח, תוך הוספה כי כדי להבטיח החזר הלוואה זו, נחתם הסכם ההלוואה.

עוד הוסיף בית המשפט, כי המערער לא הכחיש את חתימתו על הסכם ההלוואה, וכי לאור המסמכים האמורים, נסתרה טענת המערערים כאילו לא קיבלו תמורה בגין השיק.

בהתייחס לשני המסמכים האמורים, קבע בית המשפט:

" מן המקובץ עולה, כי הנתבע חתם הן על הסכם ההלוואה עם מר פרח, והן על המכתב, מתוך ידיעה כי עליו להחזיר סכומי כסף שנטל כהלוואה בסכום של 135,000 ש"ח. אני דוחה את טענותיו של הנתבע בכל הקשור לסכום זה כטענות סרק, שכל תכליתן היא להתכחש לאמור בהסכם ובמכתב".

עם זאת, הפחית בית המשפט 5,000 ש"ח שהוכח שאכן שולם, אך לא הופחת מסכום החוב.

בהתייחס לטענות המערערים בסיכומיהם כי שילמו כספים נוספים, אשר לא תועדו, כך גם הטענה כי עו"ד גנות ניצל מצוקתם ותוך מעשה הטעיה וחוסר תום לב החתימתם על ההלוואה והמכתב, קבע בית המשפט כי מדובר בטענה חמורה שהוכחשה, תוך שבית המשפט דוחה טענות אלו.

עם זאת דחה בית המשפט את התביעה ביחס לשיקים האחרים.

3.         המערערים טענו בהודעת הערעור כי היה על בית המשפט להפחית סכומים נוספים, אשר לטענתם שולמו וכאותו סכום של 5,000 ש"ח שהופחת, עוד טענו כי לא היה מקום לדחות בקשתם למשלוח הודעה לצד שלישי כנגד עו"ד גנות, ובמיוחד שלפי עדותו ועדות המשיב הכספים הועברו למערערים בהעברות בנקאיות שניתן על נקלה להמציא אישורים על העברתם, וכי טעה בית המשפט משהסתמך על הסכם ההלוואה והמכתב, בה בעת שהמשיב יכול היה על נקלה להוכיח ולהמציא את האישורים על העברות הבנקאיות. עוד צוין, כי מדובר בתרמית וכי כל מבוקשם כי יינתן להם יומם לבחון את החשבונות השונים, ובהתאם למסמכים, ולא באופן שקבע בית משפט קמא.

4.         יוער, כי למעשה המערערים אינם מיוצגים, לפי הנטען על ידם, ובא כוחם שהתייצב לדיונים בבית המשפט במסגרת הערעור, ציין כי הוא עושה כן אך ורק לצורכי ההופעה ומבלי שהכין את המסמכים השונים, לרבות הודעת הערעור, עיקרי טיעון ועוד.

בנסיבות אלו, גם התעכב הדיון בערעור לאחר שהוגשו בקשות רבות ונטענו טענות בהקשר להמצאת מסמכים ועוד, ואין כאן המקום לפרטם.

5.         במסגרת הדיון הראשון בערעור, אכן הסכימו המערערים "להרים את הכפפה" ולהסכים כי אם יוצגו אישורים על העברות בנקאיות של הסכומים השונים, אזי הערעור יידחה, וכך אף הוחלט, אולם תוך הדגשה כי אם לא יומצאו מסמכים אלו, יידון הערעור לגופו.

מאז אותה החלטה נדרש בית המשפט לבקשות מבקשות שונות בכל הקשור להמצאת האישורים, וכשקיימת גם מחלוקת בין הצדדים מדוע ניתן היה לאתר רק העברה בנקאית אחת על סך של כ-53,000 ש"ח, וכן שיק נוסף על סך של כ-18,000 ש"ח, וזאת בלבד, תוך הצגת אישורים והתייחסות לאשר נמסר על ידי הבנק, אולם אין בכוונתי להידרש לכך.

בסופו של יום, אומנם אפשרתי השלמת עיקרי הטיעון, אולם הדבר "נוצל" להעלאת טענות רבות אחרות מצד המערערים, תוך פרישת כל מערכת היחסים שבינם לבין עו"ד גנות ועוד.

בפתח הדיון בערעור, ביקשתי מב"כ המערערים שיתמקד אך ורק באשר כלול בהודעת הערעור, כך גם ביחס למסמכים, יפנה רק לאותם מסמכים שעמדו בפני בית משפט קמא.